Yaffa with his mate from Catch

by admin
January 16, 2019  6:48 am

Having good time with Bob

Point Elwood 2019 – Dodlidu

by admin
  6:43 am

Sydney 2019

by admin
  6:14 am

שיר לאמא מתמר 15.1.19

by admin
January 15, 2019  7:29 am

 

בסך הכל ביקשנו לקנות יין

by admin
November 11, 2017  6:43 am

הוזמנו לחברים אוסטרלים. ההתרגשות בעיצומה ואנחנו בעיקר מאוד מאוד שמחים על ההזדמנות להכיר קצת יותר מקרוב את האנשים שאנחנו חיים איתם.

מדובר בזוג מאוד מאוד נחמד שהבנים שלנו, גם אורי וגם עישו, משחקים עם הבנים שלהם כדורסל. לפני מספר שבועות הם כבר הזמינו אותנו לברביקיו ולצפיה משותפת בגמר ה-FUTTY אבל זה נפל על יום כיפור את החלטנו לוותר.

טוב, חייבים להתארגן ודאוג להביא יין נורמאלי. קפצנו לסנטר רוואד (centre road) לוולי (woolworth) לחנות יין ולאחר התלבטות קצרה לקחנו משהו תוצרת גרמנית. כמות היין פה בחנויות היא לא נורמאלית בכל קנה מידה. אין סוף של סוגי יין ןשונים, רובם מתוצרת מקומית, באיכות נהדרת ובמחירים מגוחכים.

היתה גן דיילת מכירות שנסתה לקדם את המכירה של סוגי יין שונים, מה שהצליח לה הפעם. לבקשת, הצטלמנו כדי שהיא תוכל להראות למנהל שלה שהיא עושה את העבודה כמו שצריך..

קונים יין ונהנים מהחים

דודלי הגדול קולע מחצי מגרש

by admin
April 14, 2016  2:25 pm

גרפיטי

by admin
  12:50 pm

15.3.16

אורי בן 8.30, החליט שהוא לא בטוח יודעים שכאן הוא גר, אז הוא השפריץ צבע ספריי (שלא יורד) על החומה.

בשני כיוונים.

לראיה:uri red

אורי ותמרי – פורים 2016

by admin
  12:49 pm

tt IMG_3146

איזה כיף להזכר, “תוש” בקטנותה

by admin
  12:30 pm

IMG_3106 IMG_3107

תחרות הסיפור הקצר – עמק חפר

by admin
May 11, 2015  2:01 pm

בסוף החודש תערך תחרות הסיפור הקצר בעמק חפר להלן הסיפור של תמרי המוכשרת

10.5.15

הקדמה
הישרדות. זה היה הדבר הראשון שלימדו אותנו כשהגענו לרוקי.
זה היה גורלם של אלה שלא היה להם כסף לגור במקומות נורמליים. שמו אותנו על ספינות ושלחו אותנו לאמצע האוקיינוס כדי שנייצר נפט בשביל אנשים שיכולים לשלם עליו.
אני הייתי העובד הצעיר ביותר במפעל והייתי מקור מרכזי להתעללות של אסירים משועממים, כך עברו עליי שלוש שנים במפעל עד שיום אחד קרה משהו שיכל להוציא אותי מהצרות…

פרק 1
יום אחד בזמן שעבדנו כולנו כרגיל הופיעה ספינה באופק, תוך כמה שעות היא עגנה ברציף המפעל ומתוכה הוציאו מכולות של ירקות משומרים, בשר משומר, מיכלי מים ו… נערה. היא הייתה ממש עור ועצמות ושער ג’ינג’י בוער וחלק כיסה כמעט את כולה עד המותניים, היו לה עיניים כחולות כהות שנראו כמו עיני חתול.
שני שומרים הקיפו אותה מהצדדים היו לה אזיקים משונים שכיסו לגמרי את ידיה אבל הדבר המוזר ביותר היה שהיא הייתה בגילי. היא נראתה בסביבות חמש עשרה ו.. טוב היא היתה יפה. הנערה ירדה מהספינה והשומרים גררו אותה אל תוך המפעל. היא נראתה חלשה אפילו מכדיי ללכת ונראתה כאילו רוח קלה יכולה להפיל אותה.
במשך היום עבדתי כמו רובוט וכשסוף סוף נכנסתי למגורים ראיתי אותה יושבת על שרפרף קטן בפינת החדר. גררתי לשם עוד שרפרף וכשהתיישבתי עליו היא אמרה “אל תחשוב על זה אפילו”.
“מה?” שאלתי “אבל בסך הכול התיישבתי פה” אמרתי “כן אבל אני יודעת מה הסיבה שהתיישבת פה” היא עונה וקמה ממקומה
“אני לא הולכת לדבר לא איתך ולא אם אף אחד אחר פה במפעל עד שלא אמצא דרך לצאת מפה בלי לחטוף כדור בראש”
“ומה אם אני רק רוצה לנהל שיחה תרבותית? ”אני עונה במבט תמים,
“אז תנהל אותה אם אחד הקופים בחדר” היא עונה ומתיישבת על מיטתה, לרוע המזל ה”קופים” שבחדר שמעו את מה שאמרה ולא נראו מרוצים במיוחד הם הקיפו אותה במבטים זועמים וכשהראשון הרים יד להכות אותה היא פצתה סוף סוף את פיה ואמרה
“לא הייתי מציעה לך לעשות את זה” “ולמה בדיוק? ”ענה העובד המרוגז, “תגלה אם תרביץ לי “ אמרה הנערה בחוצפה.
העובד הרים את ידו  “אנחנו יכולים להציע פשרה“ גמגמתי, לא ידעתי מה לעשות היד התקרבה במהירות אל הנערה אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות. קפצתי מכיסאי והגנתי עליה, הרגשתי את האגרוף מוטח בפניי בחוזקה, נפלתי על הריצפה ופי דימם. אחר כך נשמעו תרועות ולפחות עשרה גברים הצטרפו לראשון והחלו להכות אותי, כמו שאמרתי קודם לא היו להם הרבה ריגושים, אז הם הסתפקו בשק איגרוף אנושי. לאחר שהתעלפתי הם הלכו בזה אחר זה למיטותיהם.
שהתעוררתי הנערה הג’ינג’ית עזרה לי לקום והושיבה אותי על המיטה. “אתה בסדר?” היא שאלה, זו הייתה בערך הפעם הראשונה ששמעתי רגש בקולה “אני אהיה” עניתי ונאנקתי בכאב בניסיון לקום “רגע, אני אעזור לך” היא אמרה ואחזה בידי היה נראה כאילו היא מתאמצת בכול כוחה אבל אני הרגשתי כאילו עכבר מושך אותי גררתי כיסא שעמד קרוב אליי והשתמשתי בו כדיי לעמוד היד השמאלית שלי פעמה בכאב וכך גם רגל ימין ללא ספק נקעתי אחת מהן, או את שתיהן. הרגשתי שבור- בעיקר כי באמת הייתי כזה,
יותר מכל פשוט פחדתי, ב”רוקי” לא היה מקום לאלו שלא עובדים. פחדתי יותר מכול שיגרשו אותי.
ברוקי היו מספיק עובדים גם בלעדיי ולרוע המזל לא הייתי מועיל במיוחד באותו הזמן.
לראשונה בחיי הייתי אבוד.

פרק 2
מועד הפיטורים שלי נקבע לעוד שבועיים. כל מה שעשיתי היה לשבת במיטה שלי ולהתבונן באמנדה (מסתבר שככה קוראים לנערה) יושבת מולי וקוראת ספרים. היא קראה עשרות מהם וכמעט לא הפסיקה עד שנגמר לה מה לקרוא, כל שבוע הגיעה ספינה עם האספקה הרגילה ועם ארגז ספרים בשביל אמנדה. לא הבנתי למה המפעל דואג לה כל כך אבל לפי מה שקרה אתמול עם העובד הזועם ששבר לי חצי מהעצמות הבנתי שיש בה משהו מוזר חוץ מזה כשהיא הגיעה לפה היו לה אזיקים משונים.
אמנדה לא הייתה הדאגה שלי כרגע, רגל ימין שלי ויד שמאל היו שבורות ועמדו להחלים רק בעוד שלושה חודשים. בינתיים לא הבאתי תועלת למפעל ולא נראה לי שיש להם מחסור בעובדים, לא עכשיו וגם לא בשלושת החודשים הבאים ולכן בצער וביגון עמדו להעיף אותי מ”רוקי”.
לסיים את תפקישי במפעל היה אמור לשמח אותי והכל, אני הולך מפה יוצא לחופשי אבל המצב היה קצת שונה. “רוקי” הוא התחנה האחרונה לאנשים כמוני, ואם לוקחים אותי מפה… טוב אין להם עוד מקום לשלוח אותי אליו חוץ מללב ים שם ישליכו מעבר למעקה הסירה “בטעות” היו לי עוד שבועיים לחיות ולא היה לי רעיון מה לעשות בהם.
בשלב מסוים בקשתי מאמנדה כמה ספרים וישבתי לקרוא. כעבור זמן מה, אמנדה קמה בקפיצה מהמיטה ורצה אליי “אני יודעת מה לעשות!” היא צעקה בשמחה וניסתה לגרור אותי לעמידה.
“להזכירך הרגל שלי שבורה אז זה לא ישנה כלום גם אם תצליחי להעמיד אותי” אמרתי ופיהקתי, “אתה חייב לקום יש לי רעיון!” היא צווחה, לקחתי שני קרשיי עץ ששימשו לי כקביים מאולתרים וקמתי על רגליי היא הובילה אותי קרוב לאחת המיטות והורתה לי לשכב על הריצפה “למה?” שאלתי “פשוט תעשה את זה” היא אמרה, נשכבתי על הריצפה באנחה וחיכיתי “עכשיו תתגלגל מתחת למיטה” היא אמרה ונשכבה גם היא על הריצפה “זה נעשה מוזר מרגע לרגע” אמרתי והתגלגלתי. כמעט קיבלתי התקף לב כשנפלתי אל בין הקרשים, כעבור שנייה אמנדה נפלה עליי, או ליתר דיוק על היד השבורה שלי עמדתי לצרוח שוב אבל היא סתמה לי את הפה אם היד שלה, “תהייה בשקט היא אמרה וזחלה מעליי, רק עכשיו שמתי לב איפה אנחנו, זה היה מין צינור ענקי אם מנגנון קפיצי מתגלגל “איפה אנחנו?” שאלתי “זה צינור התדלוק של הספינה שמגיעה פעם בשבוע. הספינה עוצרת לתדלוק כל פעם שהיא באה לפה.” היא אמרה והתיישבה “ואיך זה קשור אלינו?” שאלתי “אני מגיעה לזה, החלק המעניין בסיפור הוא שבמיכל הדלק יש צינור שמגיע לתחתית הספינה והוא נפתח מתוך המיכל. חוץ מזה הספינה תמיד מתחברת לצינור כשהיא מגיעה אבל מתדלקת רק אחריי רבע שעה שזה בדיוק חלון הזמן שאנחנו צריכים כדיי לזחול בצינור הזה עד למכל התדלוק, להיכנס לצינור שיוביל אותנו לתחתית הספינה שם נשב בשקט שלושה ימים ונאכל שאריות של אוכל שנפלו מהארגזים. ותאמין לי יש הרבה שאריות כאלה. רק צריך לאסוף אותן לפניי העכברושים.
”ישבתי בפה פעור (מה שהיה רעיון לא כול כך טוב מכיוון שהיו שם הרבה זבובים שפנים הפה שלי סיקרן אותם מאוד…)
“את באמת חושבת שזה יעבוד?” שאלתי אחריי שיצאתי מההלם “אתה מעדיף לנסות או למות בעוד שבועיים?” היא שאלה ושילבה ידיים, “אני אנסה” אמרתי ונאנחתי “בכול אופן איך ידעת על זה?” שאלתי “יש כמה יתרונות כשהאח שלך הוא מנהל המפעל “היא אמרה וטיפסה בחזרה דרך הקרשים אל חדר השינה.

פרק 3
“מה?!?” צעקתי וניסיתי לעמוד כדיי לעלות חזרה לחדר “מה ששמעת” צעקה אמנדה והביאה לי את הקביים. “מה זאת אומרת אח שלך? אם הוא אח שלך אז למה הוא שם אותך פה? בגלל זה הוא נותן לך ספרים כל הזמן? בגלל זה את לא צריכה לעבוד?” אמרתי את כל מה שעלה לי בראש וחיכיתי לתשובה. “תראה, זה מסובך, פשוט תשכח מזה.” היא אמרה ופנתה למיטתה.
“חכי רגע, איך זה שפתאום את כל כך רוצה לעזור לי?” שאלתי “פשוט מאוד, אני צריכה עוד מישהו שיבוא איתי, אם יתפסו אותי אני אוכל להפיל את זה עליו” היא ענתה ושקעה בספר שנקרא: “פילונים ורודים ומה שביניהם” “את רצינית? כי אם זה ככה אז אני שוקל את הצטרפותי מחדש לעסק הזה” אמרתי וצעדתי כמה צעדים לאחור “נראה לך” היא צחקה וקמה “אני לא צריכה אותך פשוט חשבתי שתשמח לברוח מאשר למות. חוץ מזה איך אפשר לא לרחם על מישהו שבגללך הוא חצי סיעודי?” נשמתי לרווחה ונשכבתי על מיטתי, בעוד שישה ימים מהיום אני הולך לצאת מפה אל חיים חדשים, אני לא מצפה שהם יהיו יותר טובים מאלה שכבר היו לי אבל זה עדיף מאשר לחכות שבועיים בבקתה קטנה עד שיהרגו אותך.
החושך ירד, העובדים החלו לחזור ניסיתי להרדם אבל לא הצלחתי שכבתי בערך עוד שעה על המיטה ואז עלה במוחי רעיון קמתי וגררתי את עצמי אל הקיר עליו היו מונחים הקביים שלי לקחתי אותם והוצאתי את המזרון שלי משלדת המיטה, סחבתי אותו לאורך החדר ושמתי אותו ליד המיטה של אמנדה, כעבור כמה דקות נרדמתי.
אתם בטח כבר יכולים להבין על מה חלמתי באותו הלילה.

שישה ימים לאחר מכן …
הכול או כלום.
מכירים את הרגעים האלה בחיים שאתה מבין שאין לך מה להפסיד?
זה בדיוק מה שהרגשתי היום בבוקר כשעמדתי אם אמנדה על הרציף בציפיה לבואה של הספינה. לפתע ראינו אותה מרחוק לא יכולתי לעצור את עצמי והתחלתי לצחוק נפלתי על הריצפה וצחקתי כמו שלא צחקתי כבר הרבה זמן אמנדה הסתכלה עליי כאילו אני משוגע, כשנרגעתי קמתי מהרצפה וחיבקתי אותה לא עזבתי במשך כמה דקות עד שהחלה להראות ירוקה אז שחררתי אותה.
“מה לעזאזל זה היה ?” היא שאלה וישרה את בגדיה “אני פשוט שמח” אמרתי ברגע שהספינה נכנסה לרציף התחבר אליה אוטומטית הצינור שראינו אתמול “זה הסימן שלנו! בוא כבר!
”היא הובילה אותי לתוך המגורים אל מתחת למיטה ועד לצינור כבר יכולתי לראות את עצמי חופשי אבל אז … חיכתה לנו הפתעה קטנה מסתבר שבדיוק באותו היום החליטו להזרים את הדלק מוקדם ולנו נותרו בדיוק חמש דקות עד שהמיכל יתמלא ואנחנו נטבע בדלק.
“מהר!” צרחה אמנדה והתחילה לשחות\ללכת בתוך הנוזל המצחין “אני אחרייך” אמרתי והתחלתי לפלס את דרכי לקח לנו שתי דקות להגיע והיינו צריכים לשחות בתוך דלק כדי לנשום.
מצאנו את הדלת במהירות אבל אז נתקלנו בבעיה נוספת, הדלת הייתה סגורה וכדי לפתוח אותה היה צריך להישאר הרבה זמן בתוך הדלק ובעוד חצי דקה המכל יתמלא עד חציו ולא נוכל לראות את הדלת בכלל. “יש לי רעיון!” אמרה אמנדה “כדאי שתשתפי אותי מהר כי אין לי חשק למות שבוע מוקדם יותר ממה שהייתי אמור!” אמרתי והתחלתי להיכנס לפאניקה.
“אוקיי, אתה תיכנס ראשון ותסובב קצת אני אבוא אחר כך ואחזיק את הידית במקומך ואז אתה תעלה ותנשום ותבוא שוב כדיי שאני אוכל לעלות לנשום … אוקיי ?” היא אמרה הכל מהר ובשנייה שסיימה צללתי אל הידית סובבתי אותה חצי סיבוב ואז אמנדה ירדה ואני עליתי מהר לנשום וצללתי שוב.
בפעם השנייה, הדלת נפתחה ואנחנו נשאבנו עם כמות גדולה של דלק לתחתית הספינה ביחד עם אמנדה הצלחתי לסגור את הדלת והתיישבנו באנחת רווחה “אנחנו חופשיים” אמרתי “בהחלט” היא ענתה בחיוך “רק דבר אחד חסר פה“ היא אמרה והבעת עצב נראתה על פניה “מה?” שאלתי בבלבול “ספרים” היא ענתה וחייכה.
אחריי כמה דקות היא השעינה את ראשה על כתפי “אה, רק דבר אחד לפני שאני נרדמת” היא אמרה ופיהקה “מה?” שאלתי “מה השם שלך היא שאלה, “תומס” אמרתי “תומס ג’ונס” אבל היא כבר נרדמה.

בהצלחה תמרי:).