יום ראשון, רק נחתנו בבנגקוק וכאילו חזרתי 15 שנים אחורה. העיר אומנם נראית שונה לחלוטין, הכל הרבה יותר גדול והרבה יותר מפותח, ואני למרות שכבר קיבלתי ביני לבין עצמי את ההחלטה לא להתווכח על כל שקל, מוצא את עצמי עושה חשבון (בראש) אם לקחת את המונית מהכביש הראשי, מתוך השדה, כמה צריך לשלם ואיך להתווכח עם הנהג – וכל זה בשביל לחסוך 5 שקלים. תודה יקירתי על התזכורת המהירה.

לקחנו מונית למלון ופתאום החוויה הכל כך פםשוטה ךשל להכנס למקום ממוזג הופכת שוב להנאה ענקית. המלון עצמו, “אסיה”, מעל למצופה. מסתבר שבמחיר המצחיק של 150 שקלים קיבלנו גם ארוחת בוקר, אבל העיקר הוא שהמלון ממוקם במרכז העיר בנגקוק.

זרקנו את הדברים בחדר ויצאנו לסיבוב קניות ראשון ב-MBK. התרוצצנו בכל ה-7 קומות עד שהכאבים ברגליים הפכו בלתי נסבלים והחלטנו לחזור למלון. רגע לפני שזה קרה, התישבנו לאכול. בדמיוני כבר ראיתי את האוכל התאילנדי שאני כל כך אוהב. האורז המטוגן עם עוף וקאשיו, מרק הטום יאם עם הפטריות והשרימפס ועוד המון דברים. בסופו של דבר מה קיבלתי – סושי! שומו שמים, אישתי יקירתי לא יכולה לסבול אוכל תאילנדי, שהכול מעורבב ומתובל, ועוד על בסיס אורז. אז בסופו של דבר בחרה את הכי פחות בטוח במקום שכזה –- דגים חיים.

בדרך למלון, רגע לפני שאנחנו מניחים את עצמנו הציעה שגית שנעצור למסג’ בכפות הרגלים. ככה סתם, מקום קטן מתחת למלון שמציע את שירותיו ותמורת 40 שקלים זכינו למסג’ של שעה ברגלים שהיה מ-ד-ה-י-ם!

הרבה תודה לכמה חברים טובים, חברים של חברים וסתם אנשים מחמדים שנכונו להקדיש לנו מזמנם. הנה מוכנה לה תוכנית האב לטיולנו. טיסות בין תאילנד וויאטנם ובחזרה הן עדין ענין פתוח, אבל גם הוא יסגר.

לא יאומן, אבל הנה זה מגיע

ב-9 ביוני בלילה אנחנו על הטיסה לבנגקוק. מליון דברים שעוד נשאר לסגור משום מה כשאחרים טסים הכל נראה הרבה יותר פשוט . ביטוח בריאות, חיסונים, כסף, מלונות, טיסות, מסלולי טיול ועוד ים של אירגון – אבל בקטנה.

החלום על החופש הוא כבר חצי מהחופש, ובמיוחד עכשיו כשגם התפנה לי הרבה זמן לחלום

איזה תולעת גדלה לנו בבית!

ילדה שעד לא מזמן היתה טום-בוי בכל רמ”ח אבריה, התחילה להפגין נטיות בייתיות. שעות של התמדה בקריאה של ספרים מכל הסוגים. תופסת לה פינה ומתחילה לקרוא:

וקוראת וקוראת וקוראת ו…

לפני שבוע ירדנו דרומה, החבורה מהמושב, לטיול משפחות באיזור עין גדי. שישבת של טיול ורחצה באיזור ים המלח היו נראים כמו הדבר הכי טוב שיכולנו לייחל לו ובמיוחד עם החבורה הכל כך נחמדה שהתגבשה לה.

ושוב לשמחתי, אביטל ורועי לקחו על עצמם את אירגון האירוע. הפעם הסיבה הרישמית היתה יום ההולדת של תומר אבל ביננו, למי אכפת. העיקר שהם קובעים את התאריך, את המסלול ואת התפריט. אני אורז בחמישי, מניע בשישי ויוצאים לדרך.

כמובן שיצאנו מאוחר. ירדנו דרומה לכיוון עין גדי, ולמרות שעוד היו לנו תוכניות להספיק לטייל באותו היום-, הן נגוזו מיד עם תום ארוחת הצהרים. אז במקום לטייל ירדנו לאחד הגייזרים שנמצא על שפת ים המלח, ממש מתחת למצוקי דרגות. נביעה חמה של מי גופרים שהתענוג להשתכשך בה היה מדהים. בזכות כמה מטיילים מנוסים, הכינונו מבעוד מועד בקבוקים של מי ברז אותם הורדנו איתנו אל הברכות החמות. בזמן שאנחנו טובלים, התחממו להם הבקבוקים וכך זכינו גם לשטיפה חמימה עם צאתנו.

משם עלינו להתמקם ללינת לילה במצוגי דרגות. אוהל גדול ומרווח, מלא מזרנים ומפזר חום חיכו לנו. היה קור אימים והגשם לא הפסיק לרגע לרדת. נאלצנו לעשות על האש עם מטריות ביד מנסים לגונן על עצמנו מהגשם ועל הבשר והאש מהרוח.

למחרת, נסענו לחניון התחתון של מצדה, העברנו רכב אחד חזרה לכביש הראשי, וצעדנו לנו את נחל חוורי מצדה בכייף גדול. הילדים יכלו לטפס על הדפנות התלולים של הנחל בלא חשש מרגישים כאילו הם בטיול אקטרים מטורף.

משם נסענו מעט צפונה עד הכניסה לנחל סלבדורה. נחל קטנטן ויפיפה החבוי לו בצמוד לכביש הנוסע לאורך ים המלח. המסלול הוא מעגלי ולא ארוך. בחלקים שונים שלו אפילו מעט מאתגר, בטח בשביל מי שמטייל עם ילדים קטנים (אנחנו את הקאטנים סחבנו על הגב).

ולקינוח – שוב נביעות חמות של גופרית ליד ים המלח. הפעם בלי מים מתוקים למקלחת, אבל משם כבר המשכנו הביתה כך שזה לא היה כזה נורא

[View with PicLens]

אורי, היום בן שנתיים ושמונה לא הצליח להגות את האות רייש. יום אחד שחזרנו מהגן הוא הביט בי במבט נוגה ואמר שמייקי הגננת אמרה שהוא לא יודע להגיד “אש”, רייש כמובן.
באותו אחר הצהריים ישבנו והגינו את האות רייש במשך שעתיים, עוד באותו יום האות רייש פשוט יצאה לה ולא סתם רייש אלה מן רייש גרונית מתגלגלת ודגושה.
רררררררררייייש………
מהיום הוא כבר כמעט ולא מפספס, שקלנו אפילו לשלוח אות לקורס קריינות רדיו.
מלך העולם.

52 ימים של השרדות בפליפינים בתתנאים לא תנאים התכנסו להם לערב מלא התרגשות מצידו של עידו, שכבר יום יומיים קודם הודיע כבל עם ועדה ש “הוא נששאר לראות מי ינצח בהשרדות”.

נו טוב, שיהיה. אני כהרגלי ניגשתי להרדים את אורי. באותו הערב, מסיבה לא ברורה זה לקח לי קצת יותר מהרגיל ובנתיים עידו, תמר ושגית בסלון מול הטלביזיה והישרדות.

כשאני הגעתי כבר לא נשאר הרבה חוץ מלהנציח את הרגע (וללכת לשחק פוקר בשקט)

לאחי היקר, חיים זהבי, יש מזה שנים רבות תאטרון בשם תאטרון החצר. בתאטרון ובהפקות השונות בו שותפים גם צביקה שוורצברג ואלי דור חיים. התאטרון מעלה הצגות שונות בעיקר בנושא בטיחות בדרכים כגון ‘הכדור של אבריימי’ או ‘התנגשות חזיתית’.

בהצלחה חברים

באחד מימיי הקיץ לפני כ-3 שבועות יצאנו אורי ואני לגינה להשקות.

הזאטוט הזה לא יכול לעבור ליד צינור מים ולא להטפל אליו. מיד הוא חייב להחזיק, רק הוא ממלא את הגומות ומשקה את הפרחים וכמובן אם אפשר על הדרך גם קצת שטויות – בכלל נהדר.

הסתכלתי עליו וישר חשבתי על המצלמה.

תהנו

[View with PicLens]

ערב יום כיפור הגיע ואיתו הצעה מפתה מגבי ולאה – הם מארגנים סיור סליחות בירושלים למשפחה וחברים. האמת, לא היה יותר מידי מה להתלבט – החלטנו מהר מאוד שאנחנו בענין וכל שנותר היה למצוא פתרון לוגוסטי לילדים.
במוצאי שבת בשעה 23:00 נפגשנו עם עוד כמה דודים ליד העיריה בחדרה שם חיכה לנו אוטובוס. בדרך לירושלים עצרנו בכוכב יאיר על מנת לאסוף קבוצה נוספת של חברים וכמובן את משפחת פרץ היקרה שאירגנה את האירוע.
עלינו לירושלים דרך 443, הישר אל הפינה המערבית של החומה בואכה שאר האשפות. יררדנו מהאוטובוס והצטרפנו אל המוני בני ישראל המשוטטים בירושלים. הסיור עצממו התמקד בשני מקומות. הראשון הוא כמובן העיר העתיקה, אליה נכנסנו מער ציון, עברנו בקבר דוד המלך ובעוד מספר בתי כנסת ואתרים שונים בתוך הרובע היהודי עד לסיומו של הסיור בכותל המערבי. היער העתיקה מלאה באנשים, ברובם בני נוער, אשר רובם ככולם או בדרך אל הכותל או בדרך מהכותל. הרחובות צפופים מאוד ובחלק מהם ממש קשה ללכת מרוב בני אדם. רחבת הכותל כמובן שצפופה עד מאוד (וגם בגלל זה ויתרתי על התענוג של להתקרב לאבנים). השני באתרים היתה השכונה הבוכרית אליה נכנסנו לקראת תחילתם של הסליחות. קיבלנו סקירה נחמדה מגבי על ההיסטוריה של המקום, על מבנים מיוחדים ועל השינויים שהתרחשו בשכונה במהלך המאה האחרונה. בהחלט אתר פחות שיגרתי. סה”כ היה כייף גדול. וחוויה מאוד מיוחדת. באופן אישי זו גם היתה הזדמנות לאתגר מעט את המצלמה החדשה…
הנה כמה דוגמאות

[View with PicLens]