איזה תולעת גדלה לנו בבית!

ילדה שעד לא מזמן היתה טום-בוי בכל רמ”ח אבריה, התחילה להפגין נטיות בייתיות. שעות של התמדה בקריאה של ספרים מכל הסוגים. תופסת לה פינה ומתחילה לקרוא:

וקוראת וקוראת וקוראת ו…

לפני שבוע ירדנו דרומה, החבורה מהמושב, לטיול משפחות באיזור עין גדי. שישבת של טיול ורחצה באיזור ים המלח היו נראים כמו הדבר הכי טוב שיכולנו לייחל לו ובמיוחד עם החבורה הכל כך נחמדה שהתגבשה לה.

ושוב לשמחתי, אביטל ורועי לקחו על עצמם את אירגון האירוע. הפעם הסיבה הרישמית היתה יום ההולדת של תומר אבל ביננו, למי אכפת. העיקר שהם קובעים את התאריך, את המסלול ואת התפריט. אני אורז בחמישי, מניע בשישי ויוצאים לדרך.

כמובן שיצאנו מאוחר. ירדנו דרומה לכיוון עין גדי, ולמרות שעוד היו לנו תוכניות להספיק לטייל באותו היום-, הן נגוזו מיד עם תום ארוחת הצהרים. אז במקום לטייל ירדנו לאחד הגייזרים שנמצא על שפת ים המלח, ממש מתחת למצוקי דרגות. נביעה חמה של מי גופרים שהתענוג להשתכשך בה היה מדהים. בזכות כמה מטיילים מנוסים, הכינונו מבעוד מועד בקבוקים של מי ברז אותם הורדנו איתנו אל הברכות החמות. בזמן שאנחנו טובלים, התחממו להם הבקבוקים וכך זכינו גם לשטיפה חמימה עם צאתנו.

משם עלינו להתמקם ללינת לילה במצוגי דרגות. אוהל גדול ומרווח, מלא מזרנים ומפזר חום חיכו לנו. היה קור אימים והגשם לא הפסיק לרגע לרדת. נאלצנו לעשות על האש עם מטריות ביד מנסים לגונן על עצמנו מהגשם ועל הבשר והאש מהרוח.

למחרת, נסענו לחניון התחתון של מצדה, העברנו רכב אחד חזרה לכביש הראשי, וצעדנו לנו את נחל חוורי מצדה בכייף גדול. הילדים יכלו לטפס על הדפנות התלולים של הנחל בלא חשש מרגישים כאילו הם בטיול אקטרים מטורף.

משם נסענו מעט צפונה עד הכניסה לנחל סלבדורה. נחל קטנטן ויפיפה החבוי לו בצמוד לכביש הנוסע לאורך ים המלח. המסלול הוא מעגלי ולא ארוך. בחלקים שונים שלו אפילו מעט מאתגר, בטח בשביל מי שמטייל עם ילדים קטנים (אנחנו את הקאטנים סחבנו על הגב).

ולקינוח – שוב נביעות חמות של גופרית ליד ים המלח. הפעם בלי מים מתוקים למקלחת, אבל משם כבר המשכנו הביתה כך שזה לא היה כזה נורא

[View with PicLens]

אורי, היום בן שנתיים ושמונה לא הצליח להגות את האות רייש. יום אחד שחזרנו מהגן הוא הביט בי במבט נוגה ואמר שמייקי הגננת אמרה שהוא לא יודע להגיד “אש”, רייש כמובן.
באותו אחר הצהריים ישבנו והגינו את האות רייש במשך שעתיים, עוד באותו יום האות רייש פשוט יצאה לה ולא סתם רייש אלה מן רייש גרונית מתגלגלת ודגושה.
רררררררררייייש………
מהיום הוא כבר כמעט ולא מפספס, שקלנו אפילו לשלוח אות לקורס קריינות רדיו.
מלך העולם.

52 ימים של השרדות בפליפינים בתתנאים לא תנאים התכנסו להם לערב מלא התרגשות מצידו של עידו, שכבר יום יומיים קודם הודיע כבל עם ועדה ש “הוא נששאר לראות מי ינצח בהשרדות”.

נו טוב, שיהיה. אני כהרגלי ניגשתי להרדים את אורי. באותו הערב, מסיבה לא ברורה זה לקח לי קצת יותר מהרגיל ובנתיים עידו, תמר ושגית בסלון מול הטלביזיה והישרדות.

כשאני הגעתי כבר לא נשאר הרבה חוץ מלהנציח את הרגע (וללכת לשחק פוקר בשקט)

לאחי היקר, חיים זהבי, יש מזה שנים רבות תאטרון בשם תאטרון החצר. בתאטרון ובהפקות השונות בו שותפים גם צביקה שוורצברג ואלי דור חיים. התאטרון מעלה הצגות שונות בעיקר בנושא בטיחות בדרכים כגון ‘הכדור של אבריימי’ או ‘התנגשות חזיתית’.

בהצלחה חברים

באחד מימיי הקיץ לפני כ-3 שבועות יצאנו אורי ואני לגינה להשקות.

הזאטוט הזה לא יכול לעבור ליד צינור מים ולא להטפל אליו. מיד הוא חייב להחזיק, רק הוא ממלא את הגומות ומשקה את הפרחים וכמובן אם אפשר על הדרך גם קצת שטויות – בכלל נהדר.

הסתכלתי עליו וישר חשבתי על המצלמה.

תהנו

[View with PicLens]

ערב יום כיפור הגיע ואיתו הצעה מפתה מגבי ולאה – הם מארגנים סיור סליחות בירושלים למשפחה וחברים. האמת, לא היה יותר מידי מה להתלבט – החלטנו מהר מאוד שאנחנו בענין וכל שנותר היה למצוא פתרון לוגוסטי לילדים.
במוצאי שבת בשעה 23:00 נפגשנו עם עוד כמה דודים ליד העיריה בחדרה שם חיכה לנו אוטובוס. בדרך לירושלים עצרנו בכוכב יאיר על מנת לאסוף קבוצה נוספת של חברים וכמובן את משפחת פרץ היקרה שאירגנה את האירוע.
עלינו לירושלים דרך 443, הישר אל הפינה המערבית של החומה בואכה שאר האשפות. יררדנו מהאוטובוס והצטרפנו אל המוני בני ישראל המשוטטים בירושלים. הסיור עצממו התמקד בשני מקומות. הראשון הוא כמובן העיר העתיקה, אליה נכנסנו מער ציון, עברנו בקבר דוד המלך ובעוד מספר בתי כנסת ואתרים שונים בתוך הרובע היהודי עד לסיומו של הסיור בכותל המערבי. היער העתיקה מלאה באנשים, ברובם בני נוער, אשר רובם ככולם או בדרך אל הכותל או בדרך מהכותל. הרחובות צפופים מאוד ובחלק מהם ממש קשה ללכת מרוב בני אדם. רחבת הכותל כמובן שצפופה עד מאוד (וגם בגלל זה ויתרתי על התענוג של להתקרב לאבנים). השני באתרים היתה השכונה הבוכרית אליה נכנסנו לקראת תחילתם של הסליחות. קיבלנו סקירה נחמדה מגבי על ההיסטוריה של המקום, על מבנים מיוחדים ועל השינויים שהתרחשו בשכונה במהלך המאה האחרונה. בהחלט אתר פחות שיגרתי. סה”כ היה כייף גדול. וחוויה מאוד מיוחדת. באופן אישי זו גם היתה הזדמנות לאתגר מעט את המצלמה החדשה…
הנה כמה דוגמאות

[View with PicLens]

ב17.8.09 חגגה תמר את יום הולדתו השישי, בבית הוריי בחדרה. עידו, תמר ואורי מבלים שם כבר 3 ימים מלאים כולל לילות, וגם אנחנו הגענו עם עוגת שוקולד מפוארת לציון הארוע המרגש. בזמן כיבוי הנרות, קראנו לתמר לבקש משאלה, והיא ביקשה את אחת המשאלות הכי מרגשות ששמעתי מעולם: היא ביקשה שבעלה יהיה “יפה” כמו אבא שלה” ,(ולא במשמעות הפשוטה והברורה של המילה), ואני חשבתי לעצמי שזו אחת המשאלות הכי יפות ומרגשות ששמעתי מאודי. אבא שלה, הידוע בכינויו “יפה” כנראה עושה את הדברים כמו שצריך.  ילדה בת 6 יכולה לבקש את הירח, אבל היא ביקשה אותו.

מוזר, אבל לאחרונה התחלתי לשים לב ליותר ויותר תנועה של גולשים באתר. הגעתי לזה במקרה כשבדקתי משהו באתר של ‘פיטנגו’ – סטודיו לעיצוב גרפי אותו מנהלות ומפעילות שגית וענבר. שמתי לב שיותר ויותר אנשים מחפשים את המילה ‘זהבי‘ בגוגל ומסתבר שהאתר שלנו מדורג בדף הראשון.

עכשיו נשאלת השאלה אם יש מה לעשות עם הדבר הזה, הן באתר המשפחתי שלנו הזהבים ו/או באתר של פיטנגו.

בוא ניתן לזה קצת זמן לפני שנקבל החלטה לשנות

סופהשבוע האחרון היה חוויה מדהימה המומלצת בחום לכל מי שתלאות היומיום הצליחו להשכיח ממנו את התחושה הנפלאה של חופש, ובעיקר לאלו שיש להם ילדים קטנים ולאחרונה לא מצאו זמן איכות אמיתי לזוגיות.

את ההפתעה, בהא הידיעה, סיפק דווקא מישהו מאוד לא צפוי – עובדיה מהסביח של עובדיה. או – אז מה היתה ההפתעה הכל כך גדולה ?? ובכן, ביום שישי האחרון החלטנו שגית ואני שנלך להסתובב קצת בת”א. באותו בוקר עוד היינו בשרתון סיטי טאוור ברמת גן, ובקושי הספקנו להכנס לת”א. הגענו לג’ולס לדירה להניח את הדברים שלנו, הכנו תיק והיינו בטוחים שהנה אנחנו יוצאים לדרך.  אבל לתל אביב חוקים משלה ובעיקר בעיות חניה משלה. פה אסור להחנות ושם מותר רק בבוקר או רק בערב. עד שכבר מצאתי כחול לבן התברר לי שב 17:00 אני חייב להזיז את האוטו כי אחרת יגררו לי אותו. בקיצור – נהיה סיוט למצוא חניה ליד ג’ולס והחלטנו שניסע לכיוון קינג ג’ורג’ ושם נסתדר.

הגענו לקינג ג’ורג’ בסביבות השעה 13:30, ובפניה ימינה לרחוב רשי אני רואה כחול לבן שכאילו חיכה רק לי. אני מבסוט עד מעל לראש, מחנה את הרכב וכדי להיות בטוח שגם אמצא את האוטו באותו המקום, נכנסתי לחנות הסמוכה על מנת לברר שאכן אינני צריך לשים תו חניה. לגברת לא היה מושג אבל היא הציע שאשאל ממול – את עובדיה מ”הסביח של עובדיה”. אני יוצא מהחנות והנה לקראתי פוסע איש יקר (בדיעבד – מסתבר שזהו עובדיה). מבלי שאומר מילה הוא מציע להזיז את הרכב שלו, העומד בחניה הסמוכה לשלי – על ‘אפור’ על מנת שאוכל להחנות במקומו, בעוד הוא יעבור להחנות על הכחול לבן, כי כתושב האזור הוא אינו זקוק לתו חניה שם.

הייתי בהלם. עד היום כל מה ששמעתי על חניה בת”א היו סיפורי זוועה והנה פתאום מגיע עובדיה וברגע אחד מעלה את קרנם של תושבי תל אביב בעיני.  בראוו.

בקיצור – לא יודע איך הסביח של עובדיה, אבל אם בא לכם ואתם באזור – כנסו ותוכלו אצלו סביח. אם לא בשביל הטעם אז סתם בגלל שהוא אחלה גבר.