שדה התעופה של הנוי ובסוף אנחנו נוסעים לנפוש באיים של תאילנד
אני עוד הייתי נותן צ’אנס לויאטנם ומנסה לראות קצת יותר ממנה, במיוחד לאור העובדה שאת תאילנד והאיים שלה אנחנו מכירים כבר דיי טוב
שגית מבחינת ממש מתעקשת לנפוש במקום בו יהיה הכי כייף ולאור הסיפורים ששמענו על דרום ויאטנם, לא נשאר מקום לספק.

כמה טיפים קטנים למי שמתכנן נסיעה:

• אם אתם הבענין של מלונות סבירים פלוס ומוכנים לשלם על קצת יותר בגסטהאוס, שווה לבקר באתר asiarooms.com כמעט תמיד תמצאו שם את המלון שאתם מחפשים ולרוב במחיר שקרוב לחצי ממה שיבקשו במלון עצמו
• כרטיסי טיסה זולים בין מדינות ויעדים שונים באסיה אנחנו מצאנו בזול ב-airasia. ככל שתקדימו להזמין ככה הכרטיס יותר זול. קחו בחשבון שאי אפשר לבטל אותו אלא רק להחליף אותו מבחינת תאריך. אנחנו טסנו איתם מבנגקוק להנוי ובחזרה והיה נהדר. מבנגקוק שילמנו אקסטרה על מושבים טובים יותר אבל זה היה מיותר לחלוטין
• לנוסעים לויאטנם – נתקלתי במקרה בבלוג חביב ביותר של בחור מקומי העונה על כל שאלה הקשורה לטיולים וקניות בויאטנם. שווה בדיקה – vietnam720.com

מוזר לכצוב בלוג לתוך מחברת. תמיד הייתי רגיל למכתבים ארוכים, כאלה שמלאים במילים גם כשאין באמת מה לכתוב, ופתאום אני מוצא את עצמי כותב בלוג. אין מקום לתיאורים ארוכים כל הזמן, אבל להסחב בטיול הזה עם מחשב נייד היה נראה לי קצת יותר מידי. מוזר.

יום ראשון, רק נחתנו בבנגקוק וכאילו חזרתי 15 שנים אחורה. העיר אומנם נראית שונה לחלוטין, הכל הרבה יותר גדול והרבה יותר מפותח, ואני למרות שכבר קיבלתי ביני לבין עצמי את ההחלטה לא להתווכח על כל שקל, מוצא את עצמי עושה חשבון (בראש) אם לקחת את המונית מהכביש הראשי, מתוך השדה, כמה צריך לשלם ואיך להתווכח עם הנהג – וכל זה בשביל לחסוך 5 שקלים. תודה יקירתי על התזכורת המהירה.

לקחנו מונית למלון ופתאום החוויה הכל כך פםשוטה ךשל להכנס למקום ממוזג הופכת שוב להנאה ענקית. המלון עצמו, “אסיה”, מעל למצופה. מסתבר שבמחיר המצחיק של 150 שקלים קיבלנו גם ארוחת בוקר, אבל העיקר הוא שהמלון ממוקם במרכז העיר בנגקוק.

זרקנו את הדברים בחדר ויצאנו לסיבוב קניות ראשון ב-MBK. התרוצצנו בכל ה-7 קומות עד שהכאבים ברגליים הפכו בלתי נסבלים והחלטנו לחזור למלון. רגע לפני שזה קרה, התישבנו לאכול. בדמיוני כבר ראיתי את האוכל התאילנדי שאני כל כך אוהב. האורז המטוגן עם עוף וקאשיו, מרק הטום יאם עם הפטריות והשרימפס ועוד המון דברים. בסופו של דבר מה קיבלתי – סושי! שומו שמים, אישתי יקירתי לא יכולה לסבול אוכל תאילנדי, שהכול מעורבב ומתובל, ועוד על בסיס אורז. אז בסופו של דבר בחרה את הכי פחות בטוח במקום שכזה –- דגים חיים.

בדרך למלון, רגע לפני שאנחנו מניחים את עצמנו הציעה שגית שנעצור למסג’ בכפות הרגלים. ככה סתם, מקום קטן מתחת למלון שמציע את שירותיו ותמורת 40 שקלים זכינו למסג’ של שעה ברגלים שהיה מ-ד-ה-י-ם!