תענוג גדול החופש הזה. קצב החיים ירד פלאים ופתאום יש זמן לנוח ולבלות, לשים לב לפרטים הקטנים של היומיום וגם סתם להתבטל.
הנה דוגמא קטנה לפרטים שעד לא מזמן כנראה הייתי מחמיץ (וחבל)

[View with PicLens]

איזה תולעת גדלה לנו בבית!

ילדה שעד לא מזמן היתה טום-בוי בכל רמ”ח אבריה, התחילה להפגין נטיות בייתיות. שעות של התמדה בקריאה של ספרים מכל הסוגים. תופסת לה פינה ומתחילה לקרוא:

וקוראת וקוראת וקוראת ו…

אורי, היום בן שנתיים ושמונה לא הצליח להגות את האות רייש. יום אחד שחזרנו מהגן הוא הביט בי במבט נוגה ואמר שמייקי הגננת אמרה שהוא לא יודע להגיד “אש”, רייש כמובן.
באותו אחר הצהריים ישבנו והגינו את האות רייש במשך שעתיים, עוד באותו יום האות רייש פשוט יצאה לה ולא סתם רייש אלה מן רייש גרונית מתגלגלת ודגושה.
רררררררררייייש………
מהיום הוא כבר כמעט ולא מפספס, שקלנו אפילו לשלוח אות לקורס קריינות רדיו.
מלך העולם.

52 ימים של השרדות בפליפינים בתתנאים לא תנאים התכנסו להם לערב מלא התרגשות מצידו של עידו, שכבר יום יומיים קודם הודיע כבל עם ועדה ש “הוא נששאר לראות מי ינצח בהשרדות”.

נו טוב, שיהיה. אני כהרגלי ניגשתי להרדים את אורי. באותו הערב, מסיבה לא ברורה זה לקח לי קצת יותר מהרגיל ובנתיים עידו, תמר ושגית בסלון מול הטלביזיה והישרדות.

כשאני הגעתי כבר לא נשאר הרבה חוץ מלהנציח את הרגע (וללכת לשחק פוקר בשקט)

ערב יום כיפור הגיע ואיתו הצעה מפתה מגבי ולאה – הם מארגנים סיור סליחות בירושלים למשפחה וחברים. האמת, לא היה יותר מידי מה להתלבט – החלטנו מהר מאוד שאנחנו בענין וכל שנותר היה למצוא פתרון לוגוסטי לילדים.
במוצאי שבת בשעה 23:00 נפגשנו עם עוד כמה דודים ליד העיריה בחדרה שם חיכה לנו אוטובוס. בדרך לירושלים עצרנו בכוכב יאיר על מנת לאסוף קבוצה נוספת של חברים וכמובן את משפחת פרץ היקרה שאירגנה את האירוע.
עלינו לירושלים דרך 443, הישר אל הפינה המערבית של החומה בואכה שאר האשפות. יררדנו מהאוטובוס והצטרפנו אל המוני בני ישראל המשוטטים בירושלים. הסיור עצממו התמקד בשני מקומות. הראשון הוא כמובן העיר העתיקה, אליה נכנסנו מער ציון, עברנו בקבר דוד המלך ובעוד מספר בתי כנסת ואתרים שונים בתוך הרובע היהודי עד לסיומו של הסיור בכותל המערבי. היער העתיקה מלאה באנשים, ברובם בני נוער, אשר רובם ככולם או בדרך אל הכותל או בדרך מהכותל. הרחובות צפופים מאוד ובחלק מהם ממש קשה ללכת מרוב בני אדם. רחבת הכותל כמובן שצפופה עד מאוד (וגם בגלל זה ויתרתי על התענוג של להתקרב לאבנים). השני באתרים היתה השכונה הבוכרית אליה נכנסנו לקראת תחילתם של הסליחות. קיבלנו סקירה נחמדה מגבי על ההיסטוריה של המקום, על מבנים מיוחדים ועל השינויים שהתרחשו בשכונה במהלך המאה האחרונה. בהחלט אתר פחות שיגרתי. סה”כ היה כייף גדול. וחוויה מאוד מיוחדת. באופן אישי זו גם היתה הזדמנות לאתגר מעט את המצלמה החדשה…
הנה כמה דוגמאות

[View with PicLens]

ב17.8.09 חגגה תמר את יום הולדתו השישי, בבית הוריי בחדרה. עידו, תמר ואורי מבלים שם כבר 3 ימים מלאים כולל לילות, וגם אנחנו הגענו עם עוגת שוקולד מפוארת לציון הארוע המרגש. בזמן כיבוי הנרות, קראנו לתמר לבקש משאלה, והיא ביקשה את אחת המשאלות הכי מרגשות ששמעתי מעולם: היא ביקשה שבעלה יהיה “יפה” כמו אבא שלה” ,(ולא במשמעות הפשוטה והברורה של המילה), ואני חשבתי לעצמי שזו אחת המשאלות הכי יפות ומרגשות ששמעתי מאודי. אבא שלה, הידוע בכינויו “יפה” כנראה עושה את הדברים כמו שצריך.  ילדה בת 6 יכולה לבקש את הירח, אבל היא ביקשה אותו.

מוזר, אבל לאחרונה התחלתי לשים לב ליותר ויותר תנועה של גולשים באתר. הגעתי לזה במקרה כשבדקתי משהו באתר של ‘פיטנגו’ – סטודיו לעיצוב גרפי אותו מנהלות ומפעילות שגית וענבר. שמתי לב שיותר ויותר אנשים מחפשים את המילה ‘זהבי‘ בגוגל ומסתבר שהאתר שלנו מדורג בדף הראשון.

עכשיו נשאלת השאלה אם יש מה לעשות עם הדבר הזה, הן באתר המשפחתי שלנו הזהבים ו/או באתר של פיטנגו.

בוא ניתן לזה קצת זמן לפני שנקבל החלטה לשנות

הנה מתחיל לו חודש של חגים ואנחנו צפויים להמון חופש (כי רוב החגים השנה ‘נופלים’ על אמצע השבוע), ולהמון אוכל (כי ככה זה ישראלים בזמן שהם חוגגים).

כבר אמר פעם איש חכם בנסיונו להגדיר חג יהודי – “ניסו להרוג אותנו. לא הצליחו. בואו נאכל!.”

אנחנו המשפחה, כהרגלנו בקודש בשנים האחרונות, התכנסנו לתמונה משפחתית. מעין מנהג שאנחנו נוהגים פעמים בשנה – בערב ראש השנה ובערב פסח.  רגע לפני שאנחנו עוזבים את הבית לסעודת החג אנחנו מתכנסים כולנו על הספה הארוכה בסלון ביתנו ומצטלמים.

הנה כמה תמונות מהשנה. הבלוג המשפחתי מכיל תמונות משפחתיות משנים קודמות.

אני מתחיל להרגיש איך זה לטפל בילד היפר אקטיבי.

שבת בוקר (יום יפה), בקושי 05:30 והבית מתעורר. עידו ותמר החליטו לקום מוקדם מהרגיל והטלביזיה בקולי קולות. לא עברה 1/2 שעה ואורי יקירנו גם הוא מתעורר. אם עד עכשיו עוד יכולנו לחשוב על להשאר במיטה הרי שברגע זה ממש נגוזו חלומותינו.

אורי אמנם רק בן שנה וחמישה חודשים, אבל כבר 8 חודשים שהוא הולך. מאז גיל שנה שהוא מטפס על כל מה שאפשר, כולל כיסאות שולחנות שידות וכל מה שמגיעה לו עד לגובה הצוואר בערך.  אז אחרי בקבוק חלב ומעט קורנפלקס, כשהשעון בקושי מגרד את השעה 07:00, הילד חובש קסדה והוא מוכן לצאת לטיול. על מנת שלא יהיה ספק מה מתוכנן לנו, אורי מתעקש להסתובב בבית עם הקסדה על הראש וככה זה נראה

הבוקר המשיך עם יורה בצורה של מבול מטורף שנמשך כמה דקות ולאחריו עובר יקירנו בין כל השלוליות בחצר ודוגם אותן אחת אחת בבדיקת איכות המים. לא יודע למה דוקא את זה הוא החליט ללמוד מצילי.

ואם זה לא מספיק, אז הזאטוט דואג לעבור ולשתות גם מהתחתיות של חלק מהעציצים.

כן כן, שבת רגועה מאוד עברה עלינו…